מסגד אל-אקצא / כיפת הסלע / ירושלים

ציר הזמן

• 637-638: הח'ליף עומר בן אל-חטאב כובש את ירושלים מידי הביזנטים. לפי עדויות עולי רגל נוצרים (כמו הארקולפוס בשנת 670), המוסלמים מקימים מבנה תפילה פשוט מעץ בדרום המתחם, המסוגל להכיל כ-3000 מתפללים. מבנה זה היווה את הגרעין הראשוני של מסגד אל-אקצא.
• 688-691: הח'ליף עבד אל-מלכ בן מרוואן יוזם ומשלים את בניית כיפת הסלע המפוארת מעל אבן השתייה. המבנה הארכיטקטוני מושפע עמוקות מהארכיטקטורה הכנסייתית הביזנטית (במיוחד כנסיית הקבר וכנסיית הקתיסמה), ומטרתו הייתה להפגין את עליונות האסלאם בירושלים.
• 705-715: הח'ליף אל-וליד הראשון (או אביו עבד אל-מלכ, לפי גישות שונות) מקים את מסגד האבן הגדול בדרום המתחם. המבנה המקורי היה רחב בהרבה מהמסגד הנוכחי וכלל 15 סטווים (אולמות אורך).
• 746-1033: המסגד נהרס כמעט לחלוטין ברעש האדמה בשנת 746 ומשוקם על ידי העבאסים (771). בשנת 1033 רעש אדמה נוסף מחריב את המבנה. הח'ליף הפאטימי עלי א-זאהר משקם את המסגד בשנת 1035, מצמצם את רוחבו ל-7 סטווים (המבנה הבסיסי הקיים עד היום) ומוסיף את פסיפסי הקשת המרכזית.
• 1099-1187: הצלבנים כובשים את ירושלים. כיפת הסלע מוסבת לכנסייה נוצרית בשם "טמפלום דומני" (היכל ה'). מסגד אל-אקצא הופך לארמונו של מלך ירושלים הצלבני, בלדווין הראשון, ובהמשך למטה המרכזי של מסדר האבירים הטמפלרים ("אבירי היכל שלמה").
• 1187: צלאח א-דין כובש את ירושלים, מחזיר את המבנים לייעודם המוסלמי ומסיר את הצלבים והתוספות הנוצריות. הוא מביא למסגד אל-אקצא את מינבר העץ המפואר (במת הדרשן) שהוזמן במיוחד על ידי נור א-דין בחלב.
• המאות ה-14-16: הממלוכים משקיעים רבות בבניית המדרסות והסטווים ההיקפיים של המתחם. בשנת 1545, הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר מחליף את פסיפסי הקיר החיצוניים של כיפת הסלע (שהתבלו) באריחי קרמיקה ואיזניק מזוגגים, המעניקים למבנה את מראהו המוכר כיום.
• 1922-1964: המועצה המוסלמית העליונה , בראשות חאג' אמין אל-חוסייני, מובילה שיפוץ מקיף (בעזרת האדריכל המצרי כמאל א-דין סאמח) לחיזוק יסודות מסגד אל-אקצא. בין השנים 1959-1964 מוחלפת כיפת האלומיניום האפורה של כיפת הסלע בכיפת אלומיניום מוזהבת (הודות לתרומת חוסיין מלך ירדן), אשר צופתה מחדש בזהב טהור שנת 1993.
• 1969: תייר אוסטרלי לוקה בנפשו בשם מייקל רוהאן מצית את מסגד אל-אקצא. השריפה גורמת נזק כבד לחלקו הדרומי של המבנה ומחריבה לחלוטין את מנבר צלאח א-דין ההיסטורי (שחזור מדויק שלו הוכנס למסגד רק בשנת 2007).