מנזר הכרמליתים / המוחרקה / קרן הכרמל

ציר הזמן

• המאה ה-9 לפני הספירה: התקופה המשוערת של פעילות אליהו הנביא בימי מלך ישראל אחאב. על פי הסיפור המקראי על פסגת הכרמל נבנה מזבח מ-12 אבנים, אש ירדה מהשמים וליחכה את הקורבן, ובעקבות כך נשחטו נביאי הבעל בנחל קישון למרגלות ההר.
• המאה ה-12 (התקופה הצלבנית): נוסד מסדר הכרמליתים בנחל שיח שבמערב הכרמל. הנזירים הראשונים מאמצים את דמותו של אליהו. בשלהי התקופה, עולי רגל מתחילים לזהות את פסגת קרן הכרמל המזרחית כאתר "השריפה". המטייל היהודי בנימין מטודלה (המאה ה-12) הוא מהראשונים לתעד בכתב את קיומו של אתר זיכרון או מבנה על ההר המנציח את האירוע.
• 1291: עם נפילת עכו הצלבנית, מגורשים הכרמליתים מארץ ישראל ומנזרם נהרס. האתר בקרן הכרמל נותר שומם ממנזרים במשך מאות שנים, אך נשמר כמוקד עלייה לרגל.
• שנות ה-50 של המאה ה-19: נזירים כרמליתים חוזרים לפקוד את ההר במטרה לחדש את האחיזה בנקודה האסטרטגית. הם מגלים כי תושבי האזור הדרוזים והמוסלמים מקדשים את המקום ומכנים אותו "אל-מוחרקה".
• 1867: לאחר מאבקים משפטיים ממושכים מול השלטונות העות'מאנים לגבי הבעלות על הקרקע, מצליח המסדר הכרמליתי לרכוש את החלקה בקרן הכרמל. על מלאכת הבנייה מופקד האח הכרמליתי ז'אן בטיסט קסיני. תחילה מוקם במקום מזבח פתוח ומבנה מגורים ארעי.
• 1883: נחנכת רשמית הקפלה (הכנסייה הקטנה) הנוכחית של המנזר. במרכז הכנסייה נבנה מזבח ייחודי המורכב מ-12 אבני שדה לא מסותתות, זכר למזבח המקראי של אליהו הנביא.
• 1911: המנזר מוכר רשמית כקהילה עצמאית ומשמש, בין היתר, כסמינר ללימודי דת עבור תלמידים נוצרים (בעיקר מלבנון).
• 1911: המנזר מוכר רשמית כקהילה עצמאית ומשמש, בין היתר, כסמינר ללימודי דת עבור תלמידים נוצרים (בעיקר מלבנון).
• 1914: האימפריה העות'מאנית סוגרת את המנזר ומגרשת את הנזירים (שנחשבו נתיני מדינות אויב קתוליות כמו צרפת). הצבא הטורקי השתלט על המבנה, ומחריב אותו. באותה שנה הגיע למקום פסל של אליהו הנביא שפוסל בבוואריה ביוזמת ראש המסדר, החיילים הטורקים, שחשדו שבארגז העץ מוחבא זהב, פתחו אותו ומצאו את הפסל-כרתו את ראשו ואת ידו באכזבה (ראש הפסל נמצא מאוחר יותר בבור מים סמוך והורכב מחדש).
• 1958: מוצב בחצר המנזר פסל אליהו הנביא הנוכחי והמפורסם, מעשה ידיו של האמן הנוצרי-נצרתי נג'יב נופרי. הפסל מציג את אליהו באופי לוחם וזועם, מניף חרב מעל ראשו של נביא בעל כרות, בניגוד לפסל הבווארי הישן שהציג אליהו מהורהר ועצוב. שנות ה-60 של המאה ה-20 : לאחר עשורים של שיקום איטי, הכנסייה הקטנה ומבנה המנזר עוברים מתיחת פנים ושיפוץ מקיף, האתר נפתח מחדש במלואו לקהל הרחב ותיירות דתית.
• שנות ה-2000 ועד ימינו: המנזר הופך לאחד מאתרי הצליינות והתיירות המובילים בישראל. גג המנזר משמש כמרפסת תצפית פנורמית מה מרהיבות בארץ, המשקיפה על עמק יזרעאל, הגליל התחתון, הרי הגלבוע ןהשומרון. האתר מנוהל באדיקות על ידי נזירים כרמליתים (לרוב ממוצא איטלקי או בין-לאומי).