באר האנטליה בשרונה / תל אביב יפו

ציר הזמן

• 1871: חברי תנועת הטמפלרים הגרמנים מייסדים את המושבה החקלאית שרונה. כאנשי ספר וטכנולוגיה, הם מחפשים מייד פתרונות מתקדמים להשקיית השדות והכרמים המשפחתיים. בשנים אלו נחפרות הבארות הראשונות במושבה ומותקנות בהן מערכות אנטיליה מסורתיות המונעות על ידי חמורים או גמלים.
• 1886: לצד הבאר מוקם מבנה יקב קטן (שהורחב בהמשך והפך ליקב המושבה המונומנטלי, כיום מסעדת "קלארו"). באר האנטיליה משמשת עורק ראשי להזרמת מים לצרכים חקלאיים של היישוב, לרבות תעשיית היין ההולכת ומתפתחת במושבה.
• שלהי המאה ה-19: עם כניסת המהפכה התעשייתית לארץ ישראל, הטמפלרים בשרונה (כמו גם פרדסנים ביפו הסמוכה) מתחילים להחליף את כח הסבל של הבהמות במנועי קיטור ודיזל קטנים. מערכת גלגלי השיניים של האנטיליה מוסבת להנעה מכנית, מה שהגדיל משמעותית את אספקת המים לבריכות האגירה ולאזור רחוב הארבעה של ימינו.
• 1939-1947: עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הבריטים מכריזים על הטמפלרים כ"נתיני אויב", עוצרים אותם ומגרשים אותם. המושבה הופכת למחנה צבאי מבוצר ("מחנה שרונה"). הבאר והתשתיות החקלאיות ננטשות או מוסבות לשימוש המפקדות הבריטיות, ויעילותה המקורית של הבאר דועכת.
• 1948-2003: עם הקמת המדינה, המקום הופך ל"קריה" - מקום מושבם של משרדי הממשלה הראשונים ובהמשך מטה צה"ל ומערכת הביטחון. לאורך עשרות שנים הבאר ההיסטורית עומדת מוזנחת, מכוסה ונסתרת מהעין הציבורית בתוך שטח ביטחוני סגור, ומערכות העץ והמתכת שלה מתכלות.
• 2006-2014: בעקבות מאבק ממושך של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועיריית תל אביב יפו, מאושרת תוכנית השימור של שרונה. הבאר עוברת תהליך שימור הנדסי וארכיאולוגי קפדני. בשנת 2014 נפתח הפארק לציבור, ובאר האנטיליה המשוחזרת מוצגת לראווה ברחוב הארבעה 23, כשהיא מדגימה את המנגנון המכני המקורי.