בית הקברות הארמני / ירושלים

ציר הזמן

• 324-640: מסורות ארמניות וממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על נוכחות נזירים וקבורה במתחם הר ציון החל מהמאה ה-4. בחפירות במקום נחשפו רצפות פסיפס של כנסיות ביזנטיות ושרידי מנזר ארמני מהמאה ה-6.
• המאה ה-14: נבנית כנסיית המושיע הקדוש (המכונה גם כנסיית קייפא) בצמוד לשטח בית הקברות בהר ציון.
• המאה ה-18: חצר הכנסייה החלה לשמש באתר הקבורה הרשמי של הפטריארכים הארמנים של ירושלים והבישופים "שומרי המקומות הקדושים".
• 1918-1920: בעקבות הגעת פליטים ארמנים רבים לירושלים, הקצתה הפטריארכיה הארמנית חלק נרחב מבית הקברות בהר ציון עבור קבורת אזרחים (שאינם אנשי כהונה). הוקמה במקום אנדרטה אבן המנציחה את חללי הלגיון הארמני מ-1918 ואת קורבנות רצח העם הארמני.
• 1948-1967: במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה, בית הקברות נכלא בשטח ההפקר שבין ישראל לירדן ונפגע קשות. תושבי הרובע הארמני נאלצו להשתמש בחצר זמנית בתוך מתחם המנזר בעיר העתיקה (שהייתה תחת שלטון ירדן).
• 1967: בעקבות איחוד העיר במלחמת ששת הימים, שבו בני הקהילה הארמנית לקבור את מתיהם בבית הקברות בהר ציון.
• שנות ה-70 של המאה ה-20: הארמנים החלו בבניית כנסייה חדשה במתחם בית הקברות במטרה לשלב בה מצבות עתיקות. בעקבות אתגרי תכנון וגיבוש תוכנית אב להר ציון, העבודות נעצרו והשלד נותר עומד במקום.