בית הבאר בראכאת / תל אביב יפו

ציר הזמן

• שלהי המאה ה-19: משפחת בראכאת, משפחה מוסלמית אמידה בעלת קרקעות ופרדסים ביפו, מקימה מתחם חקלאי הכולל באר אנטיליה, בריכת אגירה פתוחה ומבנה מגורים חד-קומתי מאבן כורכר. המתחם משמש כמרכז תפעולי של הפרדס הסובב אותו.
• תחילת המאה ה-20: עם השגשוג הכלכלי של יצוא התפוזים, המבנה מורחב ונוספת לו קומה שנייה מפוארת למגורי המשפחה. חזיתות המבנה מעוטרות ברשתות, ומשולבים בו אלמנטים של בנייה מודרנית כגון חלונות רחבים ומרפסות. חלק מחללי הקרקע מוסבים לחנויות ובתי מלאכה הפונים אל דרך ירושלים ההיסטורית, שהפכה לעורק תחבורה ראשי.
• 1948: במהלך מלחמת העצמאות, עם עזיבת מרבית התושבים של יפו וסביבתה, משפחת בראכאת עוזבת את הנכס. המתחם עובר לידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים ומנוהל בהמשך על ידי חברת "עמידר".
• המחצית השנייה של המאה ה-20: המבנה משוכן על ידי משפחות יהודיות ועסקים קטנים. הקומה הראשונה וחצר המבנה מוסבות לבתי מלאכה, מוסכים ומחסנים. לאורך השנים המבנה סובל מהזנחה קשה, תוספות בנייה פיראטיות מפח ובלוקים, ופגיעה באלמנטים האדריכליים המקוריים שלו.
• העשור השני של המאה ה-21: במסגרת סקר בתי הבאר המקיף שערכה מחלקת השימור של עיריית תל אביב יפו, המבנה ממופה, מתועד ומסומן כמבנה לשימור בעל חשיבות היסטורית ואדריכלית גבוהה, כחלק מבתי הבאר ההיסטוריים של דרום העיר.