בית אברך / ארכיון / יגור

ציר הזמן

• 1937-1943: מועצת התרבות של הקיבוץ החליטה בשנת 1937, כאשר הקיבוץ היה בן 14 שנה בלבד, שיש צורך באיסוף ואצירת מסמכי היום-יום. ועדה ייעודית שהוקמה ניקתה והכשירה חדר קטן בעליית הגג של רפת ב' כדי לשמש כארכיון הראשון. החדר הקטן בעליית הגג שימש במקביל גם כ"סליק" מוקדם להסתרת נשק מגן. בשל היעדר תנאי שימור נאותים, מסמכים היסטוריים רבים מתקופה זו נפגעו מנזקי מזג האוויר ומעכברים.
• 1944-1945: חבר הקיבוץ ארה אברך, ששימש כספרן הקיבוץ בשעות הערב (לאחר שעות עבודתו הרגילות), דחף במרץ להקמת בית תרבות מרווח שיאחד ספריית השאלה, חדרי עיון וארכיון. בחודש מאי 1945 נהרג אריה אברך בתאונת עבודה טרגית במשק. לזכרו, הוחלט לקרוא לבית התרבות והספרים המתוכנן על שמו. ב-22 ביוני 1945 (ביום השלושים למותו) הונחה אבן הפינה למבנה על גבעה קטנה דרומית-מערבית לבריכת הילדים. במגילת היסוד הוגדר המבנה כ"בית-עקד ספרים" המתוכנן להכיל כ-40000 כרכים, לצד אגפי עיון, קריאה ושימור.
• 1946: במהלך פשיטת הצבא הבריטי על יגור ("השבת השחורה"), פשטו כוחות עצומים על הקיבוץ בחיפוש אחר סליקים (ונחשף הסליק הגדול). כדי למנוע מהבריטים להניח את ידם על חומרי ה"הגנה", הפלמ"ח וההעפלה, נאלצו החברים להשמיד בעצמם חלק ניכר מהתיעוד הרגיש בארכיון. מה שלא הושמד על ידי חברי המשק - הוחרם או נהרס על ידי החיילים הבריטים. לפתחו של הארכיון נותר בעיקר החומר שהיה חבוי במזכירות הטכנית ובבתים פרטיים.
• 1954=1983: הנחת המסד (1954): חברת הקיבוץ גולדה מינץ לקחה על עצמה את המפעל העצום של איסוף, סינון, מיון וקיטלוג מחדש של אלפי ניירות, המכתבים והתצלומים ששרדו, והניחה את התשתית המקצועית למערך הארכיוני המודרני של הקיבוץ. המבנה של בית אברך עבר הרחבה הנדסית משמעותית. המרפסת ההיסטורית נסגרה ובמקומה נבנו חללי אחסון מבוקרים ומערכות "קומפקטוס" (ארונות מסילה צפופים) כדי לקלוט את נפח הניירות של המשק שגדל והפך לקיבוץ הגדול בישראל.
• המאה ה-21: הארכיון החל במפעל סריקה מסיבי של תצלומים, יומני משק, והקלטות שמע. הארכיון מהווה את הבסיס למפעלים קהילתיים דיגיטלים, ובראשם אתר המורשת וההנצחה "פני יגור", המנגיש את סיפוריהם, שיריהם ותמונותיהם של חברי הקיבוץ לדורותיהם.