הגן הבוטני בהר הצופים / ירושלים

ציר הזמן

• 1926: זריעת הזרע הראשון. פרופ' אוטו ורבורג, ראש המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית, מייסד את הגן הבוטני במטרה לאסוף ולשמר את כל צמחי הבר של ארץ ישראל והמזרח התיכון.
• 1931: ניהולו של הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. הגן נמסר לידיו של האגרונום פרופ' אייג, מבכירי הבוטנאים בארץ. הוא מתכנן אותו על פי עקרונות גיאוגרפיים-צמחיים ולא לפי סיווג שיטתי רגיל.
• שנות ה-30-40: בניית "מערת ניקנור" והקשר הלאומי. במהלך חפירות בגן מתגלה מערת קבורה מימי בית שני. המקום הופך לחלקת קבורה ממלכתית זמנית, בה נטמנים ד"ר יהודה לייב פינסקר ומנחם אוסישקין.
• 1947: שיא הפעילות הלימודית. הגן מתפרס על פני עשרות דונמים, כולל מעבדת שדה חיה, בריכות מים צמחי הידרופיטים, ואוסף עצום של צמחי בצל ופקעת.
• 1948-1967: מלחמת העצמאות והפיכת ההר למובלעת. בעקבות המלחמה, הר הצופים מנותק מרצף מדינת ישראל והופך למובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח ירדן. הגן נותר נטוש ללא טיפול ידי אדם במשך 19 שנים, וחלקים גדולים ממנו נפגעים או קמלים.
• 1954: הקמת הגן החלופי בגבעת רם. בשל חוסר הגישה להר הצופים, מוקם גן בוטני חדש בקמפוס גבעת רם.
• 1967: איחוד ירושלים, בעקבות מלחמת ששת הימים, האוניברסיטה העברית חוזרת להר הצופים. מתחילים מאמצים ראשוניים לבדוק מה שרד מן הגן המקורי לשקמו.
• 1980: החלטה על שיקום מקיף. מתקבלת החלטה רשמית לשקם את הגן באופן מדעי ויסודי, תוך שמירה על התוכנית המקורית של פרןפ' אייג לייצוג חברות הצומח של ישראל.
• 1988: פתיחה מחודשת לקהל. הגן נפתח רשמית מחדש כמרכז לימודי, מחקרי ותיירותי.
• 2014: הוכרזה כאתר מורשת. הגן הבוטני בהר הצופים מוכרז כאתר מורשת לאומי כחלק מחשיבותו ההיסטורית והמדעית לתולדות הציונות והמדע בישראל.