המעיין החיצון / אל עין אלבראנייה / פקיעין

ציר הזמן

• תקופת הבית השני והמשנה:: המעיין משמש כמקור המים העיקרי של היישוב הקדום בפקיעין. על מפי המסורת היהודית, מי מעיין זה (או המעיין הסמוך לו בלב הכפר) שימשו את רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר בעת שהסתתרו במערה בפקיעין מפני הרומאים.
• ימי הביניים:: המעיין מהווה את נקודת המפגש המרכזית עבור חקלאי הכפר. הוקמו מערכות של תעלות השקיה ("סאקיות") המובילות מים מהמעיין אל הטרסות החקלאיות במורד הוואדי.
• המאה ה-18-19: פקיעין מתבססת ככפר רב עדתי (דרוזים, נוצרים, מוסלמים ויהודים) המעיין החיצון הופך למרחב ציבורי משותף.
• 1920-1940:: הבריטים מבצעים פעולות הסדרה במקורות המים באזור. נבנית שוקת בטון מסודרת ומתבצעות עבודות ניקוז כדי למנוע זיהום של מי השתייה.
• 1948 ואילך:: עם הקמת מדינת ישראל וחיבור הכפר לרשת מים מודרנית, חשיבות המעיין כמקור יחיד למי שתייה יורדת, אך חשיבותו לחקלאות הטרסות נשמרת.
• שנות ה-80-90:: האזור שסביב המעיין עובר פיתוח תיירותי. הופך לתחנת חובה במסלולי הטיול בכפר, לצד המערה ובית הכנסת העתיק.
• 2010: ואילך: המעיין עובר תהליכי שימור על מנת לשמור על זרימת המים הטבעית ולמנוע את סתימת התעלות העתיקות.
• כיום:: המעיין החיצון הוא אתר מורשת מוכר. המים ממשיכים לזרום לאורך הוואדי ומשמשים עד היום להשקיית בוסתני הפירות (בעיקר תותים, לימונים וזיתים) בשיטות מסורתיות.