מבנים הסטוריים / רמות מנשה

ציר הזמן

• 1948:: הקיבוץ עלה על הקרקע ב-29 ביולי שנה זו, הגרעין המייסד היה מורכב מיוצאי השומר הצעיר מפולין, צ'ילה ואורוגוואי. ושורדי שואה, התנאים בהתחלה היו קשים והמגורים כמו גם השירותים התנהלו אוהלים וצריפים.
• 1948:: "הצריף השחור" חדר האוכל הראשון של הקיבוץ הוקם בצריף עץ כהה שנרכש על ידי הסוכנות היהודית מעודפי הצבא הבריטי. הוא שימש כמרכז החיים הדל של היישוב הצעיר בשנה הראשונה.
• 1949-1952:: בין השנים 1949-1950 הוקם חדר האוכל השני של הקיבוץ - צריף עץ מרווח, איכותי ומטויח, אשר בחזותו החיצונית דמה למבנה קשיח. מבנה זה הפך ללב הפועם של הקיבוץ, נערכו בו אסיפות חברים, חגים, מסיבות והקרנות קולנוע. בשנות ה-50 צייר האמן חוסה גורביץ (שביקר בקיבוץ) ציור קיר גדול עבור חדר האוכל (לימים הוחלף בציור "מחווה לרמות מנשה" , שנמצא כיום במוזיאון באורוגוואי), בשלב מאוחר יותר, חבר הקיבוץ והאמן יגאל ברקת שילב בחזית המבנה תמונות מחיי הקיבוץ עשויות קרמיקה צבועה. המבנה שרד, הוכרז כמבנה לשימור, ומאז שנות ה-70 ועד ימינו משמש כאולם התכנסות, מועדון לחבר ומרכז תרבות.
• 1974:: בפברואר 1974 נחנך חדר האוכל השלישי והקבוע של הקיבוץ, שהחליף את צריף העץ. המבנה תוכנן על ידי האדריכל מנחם באר (חבר קיבוץ געתון ומאדריכלי המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי) . המבנה מייצג את סגנון הברוטליזם המאופק והמודרניזם הקיבוצי - מבנה תיבתי המשלב בטון חשוף ואבן צור מקומית בעיבוד פראי. הכניסה למבנה עוצבה באמצעות רמפה רחבה וחגיגית המדגישה את מעמדו כמרכז הקהילה. חבר הקיבוץ והאמן לאו פלטאו שילב ברחבי המבנה, בקירות הבטון ובמבואה תבליטים ועבודות אומנות ייחודיות המלוות את הנכנסים אליו.
• שנות ה-80:: בעקבות הגידול באוכלוסייה, הורחב חדר האוכל לכיוון מערב באגף נוסף שתאם את הארכיטקטורה המקורית של מנחם באר. מבנה ציבורי אחר של הקיבוץ הוסב לגלריית אמנות מקומית המציגה תערוכות מתחלפות של אמני הקיבוץ (כגון יובל דניאלי) ואמנים ישראלים מובילים, והפכה לעוגן תרבותי אזורי.
• שנות ה-2000 ועד ימינו:: עם תהליכי ההפרטה בקיבוץ והפסקת הלינה המשותפת והשירותים המרוכזים, נסגר חדר האוכל המפואר של מנחם באר, עמד שומם במשך שנים ארוכות והוזנח.
• 2022-2024:: הנהלת הקיבוץ והחברים החליטו להשיב את המבנה לחיים. המבנה שופץ, תשתיותיו חודשו, והוא חזר לפעול באופן חלקי (הגשת ארוחות צהריים לחברים, מכירת אוכל מוכן בסופי שבוע ואירועים קהילתיים), תוך שמירה קפדנית על ערכיו האדריכליים התבליטים של לאו פלטאו.