פסיפס מחורבת שמע / מ"א מרחבים

ציר הזמן

• המאה ה-2 עד המאה ה-4 לספירה: הקמת היישוב "בירסמה" כחלק מקו הביצור הרומי שנועד להגן על גבול האימפריה מפני פשיטות נוודים. היישוב מתפתח כנקודת חניה אסטרטגית על דרך הבשמים הנבטית-רומית שחיברה בין חלוצה לנמל עזה, בזכות ריכוז נדיר של מי תהום מתוקים באזור.
• סביב שנת 400 לספירה: עם התפשטות הנצרות בנגב המערבי, מוקם באתר קומפלקס מנזר גדול ותחנת מעבר לצליינים שכללו מחסנים, גת יין משוכללת וכנסיית בזיליקה מפוארת. אולם התווך המרכזי של הכנסייה מרוצף בשטיח (8.9X4.8 מטרים) פסיפס ענק המורכב מ-55 מדליונים הנוצרים משריגי גפן היוצאים מתוך אמפורה (כד יין קדום).
• המאה ה-6 לספירה: הפסיפס משמש את קהילת המנזר ועוברי האורח. הציורים במדליונים מציגים עולם עשיר : חיות מקומיות ואקזוטיות (פיל אפריקאי עם רוכב שחור עור, ג'ירפה, אריות, נמר, טווסים), סלי פירות, נתחי בשר וסצנות ציד וחיי יומיום. שולבה בו כתובת הקדשה ביוונית המזכירה את נציג השלטון .
• 638-1517: בעקבות הכיבוש המוסלמי, המנזר והכנסייה יוצאים מכלל שימוש. המבנה המרכזי נהרס בחלקו, אבני הבנייה נשדדות לאורך השנים, אך רצפת הפסיפס נותרת שלמה מתחת לשכבות האדמה והחורבן, דבר ששמר עליה מפני השחתה איקונוקלסטית (השחתת דמויות).
• 1902: החוקר והגיאוגרף האוסטרו-הונגרי אלואיס מוסיל מסייר באתר ומציג בפליאה את מערכות המים הרבות שלו, אך רצפת הפסיפס עצמה נותרת קבורה באדמה.
• 1989-1990: במהלך עבודות פיתוח חקלאיות מדרום לקיבוץ אורים, מתגלים שרידי כנסייה. רשות העתיקות עורכת חפירת הצלה נרחבת בניהולם של הארכיאולוגים דן גזית וישעיהו לנדר. הפסיפס המרהיב נחשף במלואו, נחקר ומתועד. מחוסר תקציב לשימור מיידי פתוח, הוחלט לכסות את הרצפה מחדש בחול ובאדמה כדי להגן עליה מפני פגעי מזג האוויר ושוד עתיקות.
• 2025: לאחר כ-35 שנה שבהן היה קבור, מצבו השימורי של הפסיפס התערער. במסגרת פרויקט "עתיקות ליד הבית" של משרד המורשת ורשות העתיקות ובשיתוף המועצה האזורית מרחבים, נחשף הפסיפס מחדש, עבר תהליך שיקום מדעי קפדני, נוסר והועתק במלואו אל מתחם מוגן ומונגש בחצר בנייני המועצה האזורית מרחבים שבצומת גילת.