נמל יפו / תל אביב יפו

ציר הזמן

• המאה ה-15 לפנה"ס: הנמל מוזכר לראשונה בכתבים מצריים עתיקים (מכתבי אל-עמארנה) בתקופת פרעה תחותמס השישי, כבסיס אספקה ימי מצרי.
• המאה ה-10 לפנה"ס: הנמל משמש כשער כניסה לחומרי בנייה עבור בית המקדש הראשון. חירם מלך צור שולח רפסודות של עצי ארז הלבנון מלבנון לנמל יפו, ומשם הם מובלים לירושלים (דברי הימים ב',ב'). במקביל, הנמל מוזכר כנמל שממנו בורח יונה הנביא אל תרשיש.
• המאה ה-2 לפנה"ס: שמעון התרסי כובש את יפו ומפתח את הנמל כדי להבטיח ליהודה עצמאות ימית וגישה למסחר בינלאומי.
• 1268: הסולטן הממלוכי בייברס כובש את יפו ומחריב את העיר והנמל כדי למנוע מהצלבנים לשוב ולהשתמש בהם כראש גשר לפלישה. הנמל נותר שומם והרוס למשך קרוב ל-400 שנה.
• המאות ה-17-18: תחת השלטון העות'מאני, הנמל מוקם מחדש אט-אט וחוזר לתפקד כתחנה מרכזית עבור צליינים יהודים, נוצרים ומוסלמים בדרכם לירושלים, לצד מסחר ער ביצוא סבון ודגנים.
• 1799: נפוליאון בונפרטה כובש את יפו ונמלה במהלך מסעו במזרח התיכון. הנמל משמש כבסיס לוגיסטי לצבאו לפני הצעדה הכושלת לעכו.
• המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20: בשנות השלושים של המאה ה-19 מושל מצרים, איברהים פאשה, משפץ את הנמל ומקים רציפים חדשים. הנמל הופך ללב המסחרי הפועם של האזור ותעשיית ייצוא "תפוזי ג'אפה" המפורסמים נוסקת.
• 1892: נחנכת מסילת הרכבת יפו-ירושלים. הרכבת יוצאת סמוך לנמל ומקצרת משמעותית את הגעת הנוסעים והסחורות מהים לירושלים.
• 1936: שביתה כללית של הפועלים הערבים משביתה לחלוטין את נמל יפו. בעקבות ההשבתה, מקימה הקהילה היהודית את נמל תל אביב המתחרה מצפון כדי לאפשר זרימת סחורות ואספקה.
• 1948: עם כיבוש יפו, נמל יפו עובר לשליטת מדינת ישראל הצעירה ומשמש לתקופה קצרה כנמל קליטה לעלייה ההמונית.
• נובמבר 1965: עם פתיחתו של נמל אשדוד המודרני, נמל יפו (יחד עם נמל תל אביב) נסגר רשמית לתעבורת סחורות גדולה. הוא משנה את מעמדו לנמל דייגים, סירות קטנות ופעילות שיט פנאי.
• שנות ה-2000 ואילך: החברה לפיתוח יפו העתיקה ו-עיריית תל אביב יפו מובילות פרויקט שיקום ופיתוח רחב היקף. מחסני הנמל הישנים הופכים למתחמי תרבות, גלריות, מסעדות, שוק אוכל ואזורי טיול, תוך שמירה על אופיו האותנטי כנמל דייגים פעיל.