כפר ליפתא / ירושלים

ציר הזמן

• תקופת המקרא: המקום מזוהה עם המעיין המקראי "מי נפתוח" המוזכר בספר יהושע כנקודת גבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. באתר קיימים שרידים ארכיאולוגיים החל מתקופת הברזל (ימי בית ראשון).
• 1099-1291: המקום מבוצר ומכונה "נפטו" (Clephta). נבנה בו מבנה משק ומבצר מרכזי המנצל את מי המעיין השופע.
• 1516-1917: במאות ה-16 עד ה-19 ליפתא הופך לכפר ערבי גדול ומשגשג. תושביו מקימים בתי אבן מפוארים בני קומותיים עם תקרות קשתות ומפתחים חקלאות שלחין ענפה המבוססת על טרסות ומטעי זיתים סביב הוואדי.
• 1947-1948: בשל מיקומו האסטרטגי על כביש הכניסה הראשי לירושלים, הכפר הופך למוקד לחימה מתוח. בעקבות חילופי האש, נטישת התושבים ומבצעים של כוחות ה"הגנה" וה"לח"י", הכפר מתרוקן מיושביו הערבים בתחילת 1948.
• שנות ה-50: מדינת ישראל מיישבת בכפר העזוב עולים חדשים, בעיקר מתימן ומכורדיסטן. התושבים החדשים מתגוררים בבתי האבן ומקיימים במקום חיי קהילה.
• 1969-1971: הממשלה מחליטה לפנות את תושבי המקום לבתי קבע בשכונות סמוכות בירושלים בשל תנאי המחיה הקשים ותשתיות רעועות. כדי למנוע התיישבות חוזרת, חלק מגגות הבתים מנוקבים בכוונה, והכפר הופך שוב לנטוש בחלקו הגדול (למעט בתי העסק והמבנים בחלקו העליון).
• שנות ה-2000: מינהל מקרקעי ישראל מקדם את תוכנית "6118" לבניית שכונת וילות יוקרה ומלונאות על חורבות הכפר. התוכנית מעוררת התנגדות ציבורית ובינלאומית רחבה של קואליציית ארגוני סביבה, אדריכלים ופעילי שימור.
• 2012: בית המשפט המחוזי בירושלים מבטל את המכרז לבנייה בליפתא, ומורה על עריכת סקר שימור ארכיאולוגי ואדריכלי מקיף לפני כל פעילות תכנונית.
• 2017: רשות הטבע והגנים מכריזה על האזור הרשמי של ליפתא כסביבה מוגנת, והמקום פועל כאתר טבע עירוני ומורשת ייחודי המושך אליו רבבות מטיילים מדי שנה.