חורבת סעדים / יער עמינדב

ציר הזמן

• המאה ה-1 לפני הספירה עד המאה ה-4 לספירה: הממצאים הארכיאולוגיים בשטח מעידים על ראשית הפעילות החקלאית ההתיישבותית באתר במהלך התקופה הרומית. מיקומו של האתר נבחר בשל הקרבה למעיינות הסביבה והטופוגרפיה מתאימה להקמת טרסות חקלאיות.
• התקופה הביזנטית: בתקופה זו מוקם באתר מכלול חקלאי ותעשייתי מפותח רחב ממדים. נבנים בתי בד משוכללים לכבישת זיתים וגיתות לייצור יין, המעידים על כלכלה חקלאית משגשגת המבוססת על תרבות המדרון והמדרגות. לצד מתקני הייצור, נבנו מבני מגורים, חצרות ומאגרי מים מטויחים לאגירת מי גשמים. ממצאים שונים מרמזים כי ייתכן שפעל במקום גם מנזר או כנסייה קטנה ששירתה את האוכלוסייה הנוצרית באזור.
• התקופה המוסלמית: עם חילופי השלטון, האתר ממשיך להיות מיושב או מנוצל חקלאית, אך המבנים הביזנטיים הגדולים משנים את ייעודם או יוצאים בהדרגה משימוש מקורי. הפעילות הכלכלית מצטמצמת בהשוואה לתקופת השיא הביזנטית.
• התקופה העות'מאנית: במהלך התקופה העות'מאנית מוקם על חורבות המבנים הקדומים מבנה קבר בעל כיפה - מקאם המוקדש לשייח' אחמד . האתר הופך למוקד עלייה לרגל, תפילה ובקשת ברכה. בשל קדושת המקום עבור תושבי הכפרים הסמוכים, נאסרה כריתת עצים או פגיעה בצמחייה סביב קבר השייח'. הגנה זו אפשרה לעצי אלון מצוי ואלה ארצישראלית לצמוח לממדי ענק יוצאי דופן, המהוות עד היום אחת החורשות המרשימות.
• תקופת המנדט הבריטי: במהלך התקופה המנדטורית האתר משמש בעיקר לפעילות חקלאית עונתית ופולחן מקומי של ערביי הסביבה.
• 1948: האזור הופך לזירת קרבות על השליטה ברכסים השולטים על הדרך לירושלים. בסיום המלחמה ועם קביעת קו הרכס, האתר נותר בצד הישראלי של הקו העירוני/הירוק, סמוך לגבול הירדני דאז.
• שנות ה-50-60: הקרן הקיימת לישראל מתחילה במפעל נטיעות רחב ממדים של עצי אורן ברכס שלמנט (רכס עמינדב). חורבת סעדים וחורשת האלונים העתיקה שלה נבלעות בתוך היער המלאכותי החדש אך נשמרות כ"אי" של חורש טבעי קדום. קק"ל ורשות העתיקות מכשירות את האתר לקהל הרחב. המקום הופך לחניון מטיילים מרכזי, נקודת מוצא למסלולי הליכה וחלק בלתי נפרד מנוף הפנאי של הרי ירושלים.