גן ההנצחה / גבעת ברנר

ציר הזמן

• 1928: חלוצים שעלו מליטא ומחוז ווהלין מקימים את הקיבוץ, שנקרא על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר. הקיבוץ קולט מאות עולים מאירופה וצומח במהירות, תוך שהוא לוקח חלק מרכזי במאמצי הביטחון, הקמת הפלמ"ח ומלחמת העצמאות.
• שנות ה-50: לאחר מלחמת העצמאות, עם התרחבות הקיבוץ והצטברות כאב האובדן, מוקצה שטח פתוח ומרכזי על הדשא הגדול לטובת גן זיכרון קהילתי. בשנת 1949, ביוזמת שר החקלאות אהרון ציזלינג, עולה ארצה בגיל 73 הפסל היהודי-צרפתי הנודע יעקב לוצ'נסקי ובוחר להשתקע בגבעת ברנר. הוא מקים בקיבוץ את האטלייה שלו ומעצב יצירות אמנות רבות עבור המשק.
• שנות ה-60-70: האתר לובש את צורתו המונומנטלית המוכרת כיום : במרכז הגן נבנית רחבה מרוצפת ובליבה בריכת מים . מעבר לבריכה, מתוך צמחיית הגן, נישא פסלו השחור והנודע של יעקב לוצ'נסקי-קונסטרוקציית מוטות ברזל מופשטת המדמה ציפור המנסה להמריא אל השמים אך כנפה שבורה. לצד הפסל מוקם קיר בטון אלכסוני המנציח באותיות תבליט שחורות את שמות הנופלים, ובראשו נחקק המשפט המצמרר:"...והם לא ישובו עוד".
• 2002 ואילך: על אף תהליכי ההפרטה שעבר הקיבוץ בשנת 2002, ערכי הערבות ההדדית והזיכרון נשמרים בקפידה. גן ההנצחה ממשיך לשמש כלב הפועם של טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והנפגעים בקיבוץ, ומתוחזק כאתר מורשת חינוכי.
• 2024: בשל פגעי הזמן ומזג האוויר, קיר הזיכרון והאלמנטים הסביבתיים בגן ההנצחה עוברים מתיחת פנים וחידוש יסודי בביצועו של האמן והפסל חן וינקלר. הפרויקט שומר על השפה העיצובית המקורית של האתר תוך חיזוק הנגישות והתשתיות סביבו.