בית הקברות המוסלמי בגן שפיגל / תל אביב

ציר הזמן

• 1813: פורצת מגפת דבר קשה באזור יפו. מושל יפו, מוחמד אבו-נבוט, אוסר על קבורת מתים בתוך חומות העיר מחשש להדבקה. בעקבות זאת, נפתח אתר קבורה מרוחק מצפון לעיר, על רכס הכורכר המשקיף לים, סמוך לקבר השייח' עבד אל-נבי. המקום הופך לבית הקברות המרכזי עבור תושבי הכפרים והשכונות הצפוניות.
• 1920-1948: בית הקברות משרת את האוכלוסייה המוסלמית הגדלה באזור באופן פעיל. לקראת סוף שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40, עם התרחבותה המהירה של העיר תל אביב סביב השטח, בית הקברות מתמלא לחלוטין.מוסדות הווקף של יפו מתחילים להעביר חלק מהקבורה לאתרים חלופיים.
• 1948: בעקבות מלחמת העצמאות, תושבי הכפרים והשכונות הערביות הסמוכות עוזבים את בתיהם. האתר עובר לניהולו של האפוטרופוס על הנכסים הנפקדים, והקבורה הפעילה במקום פוסקת לחלוטין.
• 1952: עיריית תל אביב-יפו מפתחת את רצועת החוף הצפונית. השטח שסביב לבית הקברות מוסב לפארק ציבורי פתוח הנקרא "גן שמואל". מתחם הקברים עצמו מגודר ונשאר כאי מבודד בלב הגן הציבורי, אך חלקים משוליו נפגעים או מיושרים במהלך עבודות הפיתוח לאורך השנים.
• סוף המאה ה-20: מצבו של בית הקברות מדרדר; רבות מהמצבות מתפוררות או מכוסות בצמחיית פרא, והמבנה המרכזי סובל מנזקי מזג האוויר והים. המקום הופך למוקד של חיכוך פוליטי בין פעילים מוסלמים מיפו לבין רשויות העירייה סביב שאלת התחזוקה והבעלות על הקרקע.
• המאה ה-21: המועצה המוסלמית של יפו ופעילים מקומיים מובילים מספר פרויקטים לניקוי האתר, חשיפת המצבות ההיסטוריות ושיקום חלקי של החומה המקיפה אותו. האתר נותר מוקד רגיש מבחינה פוליטית וארכיאולוגית, ומסומן בתוכניות המתאר העירוניות כשטח המיועד לשימור היסטורי ללא אפשרות לבנייה.