נבי סבלן / חורפיש

ציר הזמן

• המאה ה-13 לפני הספירה ואילך:: על פי המסורת הדרוזית, האתר מזוהה עם מקום פועלו וקבורתו של הנביא סבלן. הזיהוי המקובל ביותר מצביע עליו כדמות המזוהה עם זבולון, בנו של יעקב אבינו. המסורת מספרת כי הנביא סבלן בחר להתבודד במערה בראש הר זבול (ג'בל סבלן) כדי לעסוק בתפילה ובלימוד, והיה עובר בין לבנון לגליל כדי להפיץ את ערכי המונותאיזם.
• המאה ה-11:: עם הופעת דת הייחוד (הדרוזים), התקדש האתר כאחד המקומות המרכזיים לעדה, יחד עם נבי שועייב.
• המאה ה-19:: חוקרים אירופאים (כמו ויקטור גרן) שביקרו באזור ציינו את קיומו של קבר קדוש על פסגת ההר מעל הכפר חורפיש, המהווה מוקד עלייה לרגל.
• 1948:: במהלך מבצע "חירם", האתר והכפר חורפיש עוברים לשליטת מדינת ישראל. בניגוד לכפרים אחרים, חורפיש שומרת על יחסים טובים עם כוחות צה"ל, והאתר הופך לסמל לקשר בין העדה הדרוזית למדינה.
• 1960:: המדינה והנהגת העדה הדרוזית מכירות רשמית באתר כנכס הקדש (וואקף). מתחילים תהליכי שימור ראשוניים.
• שנות ה-70-80:: תחילת פיתוח מסיבי של המתחם. נסללו כבישי גישה נוחים יותר לראש ההר, ונבנים אולמות לאירוח עולי הרגל הרבים.
• משנת 2000 ואילך:: מדי שנה, ב-10 בספטמבר, מתקיימת ה"זיארה" (עלייה לרגל) הרשמית לנבי סבלן.