נחלת ראובן / נס ציונה

ציר הזמן

• 1882: ראובן לרר, סוחר ואולרמי (בעל בית מלאכה) אמיד מאודסה, נפגש עם גרמני טמפלר בשם גוסטב רייסלר שהחזיק בקרקעות בארץ ישראל (בוואדי חנין). השניים מבצעים עסקת חליפין ייחודית : לרר מעביר לרייסלר את כל נכסיו ובתיו באודסה, ומקבל בתמורה חווה חקלאית עם פרדס קטן, באר ומבנה אבן בארץ ישראל.
• 1883: ראובן לרר, יחד עם בנו משה, מגיע לנחלה בארץ ישראל ומגלה מציאות קשה : המקום מוזנח, מבודד לחלוטין מכל יישוב יהודי אחר, הביטחון רעוע, הדרכים משובשות והפרדס יבש. למרות האכזבה ותחינותיה של אשתו פייגה, לרר מסרב לוותר, קורא למקום "נחלת ראובן" ומתחיל לשקם את המקום במו ידיו.
• 1884-1886: מתוך הבנה שהבידוד יכריע את משפחתו, לרר מבין שהוא חייב להביא שכנים יהודים. הוא נוסע ליפו ומפרסם "קול קורא" לבני העלייה הראשונה: "מי לה' אלי, בואו לוואדי חנין!". הוא מחלק וממכר חלקים מאדמתו במחירים נמוכים ואף נותן שטחים בחינם, במטרה ליצור קהילה ובניין קבע. אל הנחלה מגיעים פועלים ואנשי ספר.
• 1887: בינואר 1887 (תרמ"ז) מגיע לנחלה המתיישב מיכאל הלפרין, דמות ציבורית כריזמטית. בהשראתו ובתמיכתו מוקמת רשמית אגודת המתיישבים. במהלך חגיגה בנחלה, הלפרין מניף דגל כחול-לבן עם שני פסים ומגן דוד ובמרכזו המילים "נס ציונה" (על בסיס הפסוק בירמיהו: "שאו נס ציונה העיזו אל תעמודו"). אירוע זה מעניק למושבה את שמה הרשמי.
• 1891-1900: ראובן לרר ובנו משה, יחד עם הטמפלר הנוצרי כריסטיאן בלדנספרגר, מקימים בנחלת ראובן את מכוורת הדבורים מהמודרנית הראשונה בארץ ישראל (לייצור דבש מסחרי). הם עוברים מגידול מסורתי בכדי חרס לכוורות עץ מודרניות עם מסגרות ניידות, ובכך הופכת נחלת ראובן לבירת הדבש של היישוב העברי באותם ימים.
• שנות ה-50-80: לאחר קום המדינה והפיכת נס ציונה לעיר, הנחלה ההיסטורית-שכללה את בית האבן המקורי של לרר, הבאר וחצר המשק-מוזנחת במידה רבה. שטחים חקלאיים סביבה מופקעים לטובת בנייה עירונית מודרנית וכבישים, והמבנה המקורי עומד בסכנת קריסה.
• 1993: עיריית נס ציונה, בהובלת ראש העיר יוסי שבו, בשיתוף עם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, מבינים את החשיבות ההיסטורית הלאומית של הנחלה. המקום עובר תהליך שחזור מדויק ומקיף של המבנים העתיקים, הבאר, חצר המשק ומתקני המכוורת הישנים.
• 2020-2026: האתר נפתח מחדש לקהל הרחב כ"מוזיאון הראשונים נחלת ראובן". כיום המקום משמש כמרכז חינוכי ותרבותי שבו מבקרים אלפי תלמידים ותושבים מדי שנה, ונחשב לפנינה היסטורית הממחישה את סיפורה המלא של נס ציונה.