בניין הפירמידה / באר שבע

ציר הזמן

• 1960-1961: האדריכלים הצעירים משה לופנפלד וגיורא גמרמן, בוגרי הטכניון, פותחים את משרדם המשותף וניגשים לתחרות פומבית מטעם משרד השיכון לתכנון מתחם מגורים חדשני בבאר שבע. הצעתם השאפתנית, שביקשה לפרק את המסה הנוקשה של מבני מגורים, זוכה במקום הראשון. התוכנית המקורית כללה רשת מבנים רחבה המחוברת במעברים ציבוריים מוצלים.
• 1966: החלק הראשון מתוך מתחם התחרות קורם עןר וגידים בדמות "בניין המגירות" (מגדל 14 הקומות) ברחוב שמעוני בשכונה ב'. המגדל הציג קומות המסתובבות ב-90 מעלות כדי לאפשר לכל קומה להציל על זו שמתחתיה-אלמנט אקלימי קריטי בנגב. הבניין הופך למגדל המגורים הגבוה ביותר בבאר שבע למשך שלושה עשורים.
• 1967-1970: משרד השיכון מחליט לבנות חלק נוסף ומבודד מתוך המתחם המקורי, והפעם בשכונה ד' (רחוב אברהם אבינו 33). בנייתו של "בית הפירמידה" מושלמת בשנת 1970. המבנה מדורג בצורת פירמידה משופעת, כשהוא מורכב מבטון חשוף ומתוכנן כך שקומותיו העליונות נסוגות ומעניקות מרפסות רחבות ידיים, בעוד שקומת הקרקע שלו יוצרת "רחוב מקורה" ציבורי להולכי רגל.
• שנות ה-70-80: המבנה נחשב להצלחה אדריכלית בקנה מידה בינלאומי ומצולם לכתבי עת מקצועיים, אך נתקל באתגרים חברתיים ותחזוקת קשים במציאות המקומית. כיוון שהרשת האורבנית הכוללת שתוכננה סביבו לא נבנתה מעולם, "הרחוב המקורה" הציבורי תחת הבניין נותר מנותק, הפך לחלל מוזנח ולא שימש כציר המעבר הקהילתי נשוקק שחזו האדריכלים.
• המאה ה-21: בניין הפירמידה זוכה לעדנה מחודשת בקרב חוקרי אדריכלות, סטודנטים וחובבי סגנון הברוטליזם בישראל ובעולם. חוקרים מסמנים אותו כאחד הנסיונות המרתקים ביותר ל"אדריכלות מותאמת אקלים מדברי". הבניין נכלל ברשימות המבנים האייקוניים לשימור בבאר שבע, והדירות בו הופכות למבוקשות בעיקר בקרב קהילת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון הסמוכה.