אנדרטת רחל / רמת רחל

ציר הזמן

• 1926: חברי גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור מקימים את הקיבוץ על גבעה דרומית השולטת על הדרך בין ירושלים לבית לחם. הקיבוץ נקרא "רמת רחל" על שם רחל אמנו, שכן מהגבעה נשקף באותם ימים נוף ישיר לעבר העיר בית לחם ואזור קבר רחל.
• 1948: במהלך המלחמה, רמת רחל הופכת לשה קרב עקוב מדם, מחליפה ידיים מספר פעמים ונהרסת כמעט כליל, אך מגיניה בולמים את התקדמות הצבא המצרי והלגיון הירדני לעבר דרום ירושלים. עם קביעת קו הרכס כגבול, הקיבוץ הופך למובלעת ישראלית המוקפת משלושה עברים בשטח ירדני, והגישה לקבר רחל המקורי בבית לחם נחסמת לחלוטין בפני ישראלים.
• 1953-1954: בשל ניתוק הזיקה הפיזית מקבר רחל, מחליטים חברי הקיבוץ להקים גלעד ואנדרטה בלב הקיבוץ שינציחו את דמותה של רחל, וישמשו כנקודת ציון רוחנית ותרבותית חלופית. המשימה מוטלת על האמן הירושלמי הצעיר דוד פלומבו, שבחר לעצב פסל אבן מופשט ועוצמתי המציג את רחל הכורעת ומגוננת על בניה, בהשראת הפסוק המקראי : "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם".
• 13 באוגוסט 1966: הפסל דוד פלומבו נהרג בתאונת אופנוע קטלנית בירידה מהר ציון, כאשר נתקל בשרשרת חסימה שהוצבה בדרך. בעקבות מותו, מקבלת האנדרטה ברמת רחל משנה תוקף והופכת גם לאתר עלייה לרגל עבור מוקירי זכרו ואוהבי אמנותו, לצד שערי פלדת השואה שעיצב ברחבת יד ושם ושערי הכנסת.
• 1967 ואילך: בעקבות איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים, הקיבוץ חדל מלהיות מוצב גבול מבודד. על אף שהגישה לקבר רחל המקורי בבית לחם חודשה, אנדרטת רחל בקיבוץ נותרה כאחד הסמלים החזותיים והאמנותיים החשובים ביותר של היישוב, והיא משולבת כיום במערך הסיורים התיירותיים וההיסטוריים של "מצפה רמת רחל" והפארק הארכיאולוגי הסמוך.