בית באר ובריכה / פארק החורשות / אבו כביר / תל אביב יפו

ציר הזמן

• 1870-1890: באזור אבו כביר נחפרו בארות מים עמוקות והוקמו מתחמי "ביארה". הפרדס המרכזי במתחם זה היה שייך לאסתר אמזלג (רעייתו של חיים אמזלג, מראשי הקהילה הספרדית וסגן קונסול בריטניה ביפו). לצד הבאר נבנו בריכות אגירה פתוחות מאבני כורכר ותעלות השקיה להובלת המים.
• שלהי המאה ה-19 -ראשית המאה ה-20: סביב הבאר מוקם מבנה אבן כורכר דו-קומתי המשלב מערכת שאיבה (אנטיליה). ייחודו של המבנה היה בניית סביל (רהט) חיצוני הפונה אל הדרך ההיסטורית ירושלים, שאפשר לעוברי אורח ולעולי רגל לשתות מים מבלי להיכנס לשטח הפרדס.
• 1920-1947: המתחם ממשיך לפעול כחלק מרשת הפרדסים המפוארת של יפו. בהדרגה הוכנסו מנועים מכניים שהחילפו את שאיבת האנטיליה הרגלית/בהמתית, והמים הובלו ישירות לבריכות האגירה ולתעלות הבטון והאבן.
• 1948-1990: בעקבות אירועי 1948 והשינויים הדמוגרפיים באבו כביר, הפרדסים פוסקים מלפעול. השטח הופך לחורשת אורנים וסביבה הוקמה שכונת נווה עופר/קריית שלום. מבנה הבאר ובריכות האגירה נזנחים וכוסו בצמחייה פראית במשך עשרות שנים.
• 2010-2013: במסגרת עבודות עיריית תל אביב-יפו לפיתוח "פארק החורשות" כריאה ירוקה בדרום העיר, נחשפים שרידי תעלות ההשקייה, בריכות האגירה הפתוחות של פרדס אמזלג ומבנה הבאר.
• 2020-2026: מבוצע פרויקט שימור אדריכלי מחמיר של מבנה הבאר והסביל. המבנה נפתח מחדש כ"בית הבאר בחורשה" - מרכז עירוני-קהילתי הפועל לתרבות, קיימות וחינוך מורשתי בתוך פארק החורשות.