כנסיית סמירה המרונית / עכו

ציר הזמן

• המאה ה-12-13 (התקופה הצלבנית):: הקהילה המרונית מבססת את נוכחותה בעכו לצד שאר העדות הנוצריות, בתקופה שבה עכו שימשה כבירת ממלכת ירושלים הצלבנית השנייה. הקשר בין המרונים לכנסייה הקתולית ברומא מתהדק מאוד בתקופה זו דרך המפגש בעכו.
• 1291:: עם כיבוש העיר על ידי הממלוכים והרס המבנים הנוצריים, הקהילה המרונית בעכו קטנה באופן משמעותי, וחלק ניכר מחבריה נטשו את העיר או ירדו למחתרת.
• המאה ה-17:: האמיר הדרוזי פחר א-דין השני, ששלט בגליל ובלבנון, מעודד נוצרים מרונים להגר לגליל ולעכו כדי לפתח את הכלכלה והמסחר. הקהילה המרונית בעכו מתחילה להשתקם ולבנות מחדש את מוסדותיה.
• 1750 לערך:: שליט הגליל דאהר אל-עומר מעניק חופש דתי נרחב לקהילות הנוצריות ומאפשר להן להקים ולשפץ כנסיות. בתקופה זו מוקם המבנה המקורי של הכנסייה המרונית הנוכחית ברובע הנוצרי.
• 1842:: מבנה הכנסייה זוכה למתיחת פנים נרחבת ומשוקם בצורה משמעותית לאחר הנזקים שנגמרו לעיר העתיקה במהלך המצור וההפגזות של שנת 1840 (הברית הבריטית-אוסטרית-עות'מאנית מגד אבראהים פאשא).
• 1948:: בעקבות הקרבות והשינויים הדמוגרפיים בעיר, חלק משפחות הקהילה עוזבות, אך הכנסייה נותרת עומדת על תילה וממשיכה לשרת את המשפחות המרוניות שנשארו בעיר ובסביבתה.
• שנות ה-2000:: הכנסייה עוברת עבודות שימור ותחזוקה כדי לשמור על הארכיטקטורה הייחודית שלה, הכוללת אלמנטים של קשתות ואבן כורכר מקומית. המקום משמש כמרכז רוחני ותרבותי פעיל עבור בני הקהילה המרונית המקומית, שמקיימים בה תפילות בעיקר בסופי שבוע ובחגים.