פסיפס שבי ציון / שבי ציון

ציר הזמן

• המאות ה-4 עד ה-5:: במחצית השנייה של המאה הרביעית נבנית הגרסה הראשונה של הכנסייה הנוצרית באתר. רצפת האולם המרכזי מעוטרת בשטיחי פסיפס מרהיבים המורכבים מדגמים גיאומטריים מורכבים, אמפורות ומוטיבים צמחיים עשירים. הפסיפס בשבי ציון נחשב ליוצא דופן משום שמופיעים בו סמלי צלב גדולים . הכללת צלבים ישירות על הרצפה מעידה על קדמיותו של הפסיפס, בעקבות צו קיסרי רשמי משנת 427 לספירה, האוסר על ציור צלבים על רצפות,
• ראשית המאה ה-6:: הכנסייה מורחבת ומחודשת. לרצפת הפסיפס המקורית מתווספים אגפים חדשים, ובהם עיטורי פסיפס משוכללים יותר. בשנת 614 לספירה במהלך הפלישה הפרסית הסאסאנית לארץ ישראל, הכנסייה נשרפת ונחרבת לחלוטין. גג המבנה קורס פנימה, קירות האבן מתמוטטים, ומכסים את רצפת הפסיפס בהריסות. שכבה זו הגנה על הפסיפס מפני שחיקה ופגעי מזג האוויר במשך למעלה מ-1300 שנה.
• 1955:: במהלך עבודות םיתוח ותשתית לסלילת כביש גישה מקומי בשבי ציון, נחשפים באקראי שרידי קירות קדומים ואבני פסיפס צבעוניות.
• תחילת שנות ה-60:: מחלקת העתיקות הישראלית, בראשותו של הארכיאןלוג ד"ר משה דותן, עורכת חפירות הצלה מקיפות באתר. החפירות חושפות כנסייה במבנה בזיליקה דו-סטרית באורך של כ-33 מטרים וברוחב של כ-14 מטרים, כאשר כל שטח הרצפה שלה מכוסה בפסיפס במצב השתמרות יוצא מן הכלל.
• סוף המאה ה-20:: בשל הקרבה הקיצונית של האתר לקו המים (כ-60 מטרים בלבד), הפסיפס מתחיל לסבול מכליה מואצת הנגרמת מרסס מלח, לחות גבוהה, הפרשי טמפרטורות וצמיחת עשבייה בין האבנים.
• 2001:: רשות העתיקות, בשיתוף עם המועצה המקומית שבי ציון, מבצעת פרויקט שימור חירום מקיף. חלקי פסיפס רופפים מחוזקים, והאתר מכוסה באופן זמני ביריעות מגן ובשכבות חול מיוחדות כדי להגן על האבנים הצבעוניות מפני הרס קריטי, עד להקמת מבנה קבע שיגן על הממצאים.
• כיום:: האתר מוגדר כגן ארכיאולוגי מוכר. חלקים מהפסיפס מכוסים לטובת הגנה פיזית, בעוד קטעים נבחרים נותרו גלויים ומדגישים את העושר האמנותי של התקופה הביזנטית בגליל.