תל יקנעם / יקנעם

תל יקנעם הוא שריד ליישוב עתיק שהתקיים ברציפות במשך כ-4,000 שנה, מתקופת הברונזה התיכונה ועד סוף התקופה הממלוכית. התל נישא מעל ואדי מילק (נחל יקנעם), בו עברה דרך קדומה חשובה שהתחברה לדרך הים, דבר שהקנה ליישוב חשיבות אסטרטגית וכלכלית. היישוב מוזכר לראשונה ברשימות מסע של הפרעה תחותימס השלישי במאה ה-15 לפנה"ס, ובהמשך בספר יהושע כעיר שנכבשה על-ידי בני ישראל ("…מלך יקנעם לכרמל אחד"). לאורך ההיסטוריה, שגשג התל ונחרב לסירוגין. בתקופת ממלכת ישראל בוצר בחומה כפולה, אך ככל הנראה חרב בפלישת תגלת פלאסר האשורי במאה ה-8 לפנה"ס. הוא שוקם, ובתקופות מאוחרות יותר נודע בשמות "קיימונט" (בתקופה הפרסית והצלבנית) ו"קיימון" (בתקופה הערבית). בחפירות נמצאו ממצאים רבים וכן שרידי כנסייה ביזנטית ומגדל בראש התל.