תל עכו / עכו

ציר הזמן

• האלף ה-3 לפנה"ס: קבוצות חקלאיות ודייגים מתיישבות לראשונה על הגבעה הטבעית, הסמוכה לשפך נחל נעמן. מיקום זה סיפק הגנה טבעית, מקור מים מתוקים נגיש, וגישה לערוץ נחל עמוק ששימש כנמל פנימי מוגן מפני סערות הים.
• המאה ה-19 לפנה"ס: עכו הופכת לעיר מדינה כנענית מבוצרת ורבת עוצמה. סביב התל מוקמת סוללת עפר עצומה ושער עיר מרשים בנוי לבני בוץ. בתקופה זו מופיע השם "עכו" לראשונה בכתובים - בכתבי המארה המצריים (חרסים עליהם נכתבו שמות אויבי פרעה).
• המאה ה-14 לפנה"ס: עכו מגיעה לשיא כעיר נמל משגשגת תחת חסות מצרית. בתכתובת הדיפלומטית של פרעה הרביעי , אחנתון, נכללים "מכתבים מאת זתתנא מלך עכו", המצהיר על נאמנותו לכתר המצרי אך מואשם על ידי שכניו בשוד שיירות. הממצא הארכיאולוגי מתקופה זו עשיר בכלי חרס מיובאים ממיקנה ומקפריסין, המעידים על קשרי מסחר בינלאומיים ענפים.
• המאות ה-10 עד ה-6 לפנה"ס: העיר נכללת בנחלת שבט אשר המקראית, אך הכתוב מציין כי "אשר לא הוריש את יושבי עכו". בפועל, עכו הופכת לחלק מהמערך הכלכלי והתרבותי של הפיניקים. העיר נכבשת ונחרבת מספר פעמים על ידי מלכי אשור (סנחריב ואסרחדון) בשל מרידות באזור.
• המאות ה-4 וה-3 לפנה"ס: העיר משמשת כבסיס צבאי ולוגיסטי מרכזי עבור הצבא הפרסי במסעותיו למצרים. עם כיבוש אלכסנדר הגדול, שמה של העיר שונה ל"פטולמאיס". בתקופה זו העיר מתרחבת והנמל הפנימי בנעמן מתחיל להיסתם בסחף. בעקבות כך, מרכז הכובד העירוני והכלכלי מתחיל לנדוד מזרחה , לכיוון קו החוף וחצי האי (היכן שנמצאת עכו העתיקה כיום).
• 63 לפנה"ס-624 לספירה: התל ננטש סופית כמקום מגורים מוגדר, והופך לאקרופוליס (העיר העליונה), לאזור קבורה ולשטח חקלאי המשרת את העיר הרומית החדשה שהתבססה לחלוטין במישור החוף.
• מאי 1799: במהלך המצור הצרפתי על עכו העות'מאנית, מזהה נפוליאון בונפרטה את היתרון הטופוגרפי של התל השולט על המרחב. הוא מקים על התל את מפקדתו הראשית ומציב עליו את סוללות התותחים שלו בניסיון להבקיע את חומות העיר של אחמד פאשה אל-ג'זאר. מאז זכה התל לכינויו הערביי "תל אל-פח'אר" (תל החרסים) והישראלי "גבעת נפוליאון".
• 1973-1989: נפתח מפעל החפירות הארכיאולוגי השיטתי והגדול ביותר בתל, בראשותו של הפרופ' משה דותן מטעם אוניברסיטת חיפה. החפירות חשפו את שכבות היישוב הרבות, את שער לבני הבוץ הכנעני ואת מערכות הביצור של העיר לאורך הדורות.