הבית הראשון / דגניה א'

ציר הזמן

• 1910: "קומונת חדרה" (קבוצה של שבעה חברים ושתי חברות, בראשם תנחום תנפילוב ושמואל דיין) מגיעה לאום-ג'וני כדי לקבל את האחריות על העבודה מידי פועלי ההכשרה של ההסתדרות הציונית.
• חורף 1910: הקבוצה מחליטה לקרוא למקום "דגניה", על שם חמשת סוגי הדגנים שגידלו באזור. בשלב זה, המגורים הם בצריפי עץ פשוטים ובמבני החושה של אום-ג'וני.
• 1911: המשרד הארצישראלי (בניהולו של ארתור רופין) מחליט להעביר את הקבוצה מנקודת אום-ג'וני לנקודת הקבע, סמוך למוצא הירדן מהכנרת.
• סוף 1911: האדריכל המפורסם אלכסנדר ברוואלד (שתכנן בין היתר את בניין הטכניון הישן בחיפה) מוזמן לתכנן את חצר הקבוצה. התוכנית כללה חצר מוקפת חומה, ובמרכזה בית מגורים דו-קומתי מאבן, רפת ומבני משק.
• 1912: מתחילה בניית הבית הראשון (בית האבן) והרפת על ידי פועלים ובני הקבוצה, תוך שימוש באבני בזלת מקומיות ובטכניקו בנייה מתקדמות לאותה תקופה.
• דצמבר 1912: הבנייה מושלמת. חברי הקבוצה עוברים רשמית מאום-ג'וני אל חצר דגניה החדשה. הבית הראשון שימש למגורים, בקומתו הראשונה היה חדר האוכל המשותף הראשון, והוא מהווה את לב החיים של הקיבוץ הצעיר.
• 1918-1948: הבית והחצר נפגעים קלות במהלך חילופי אש ונסיגת הצבא העות'מאני מפני הצבא הבריטי.
• 1948: במהלך קרב דגניה, הקיבוץ עומד בקו האש מול הצבא הסורי. החצר והבית הראשון נפגעים קשות מהפגזות סוריות. טנק סורי מצליח לחדור לשער הקיבוץ ונבלם ממש במרחק קצר מהחצר (הטנק הסורי המפורסם שנמצא בדגניה עד היום).
• שנות ה-50 ואילך: הבית משוקם מההרס של המלחמה. עם השנים, ככל שהקיבוץ גדל ונבנו בתי מגורים מודרניים, המבנה שינה את ייעודו. החצר והבית הראשון הוכרזו כאתר מורשת לאומי. המבנה הפך למוזיאון לתולדות דגניה (בית ראשונים), המציג את אורח החיים של החלוצים, מסמכים מקוריים, וכלי עבודה מאותה תקופה.