טחנת הקמח / פקיעין

מי המעיין עין בלד הפעילו בעבר 2 טחנות קמח ששרידיהן עדיין נמצאים בשטח. האחת בסמוך לקברו של רבי יוסי מן פקיעין, והשנייה ממוקמת בערוץ מעל לטחנה הראשונה, שפעלה עד שנות ה-40. את אבני-הרחיים אפשר היה להגביה ולהנמיך, ובכך לבחור את עובי הקמח, ואף לגרוס גריסים. כשהתפרץ המעיין, ניזוקה הטורבינה בדרך כלל, ובעלי הטחנה היו ממהרים לתקן את מרכיבי העץ. כאשר הגיע הזרם החזק סמוך לטחנה, הופנה חלק מהמים בתעלה אל הבאר שהתמלאה, והמים פרצו בעוצמה והכו בטורבינה. הטורבינה הסתובבה במהירות, הניעה את אבן-הרכב שבמפלס העליון. הגרעינים נפלו ונטחנו, הקמח נאסף בגומה ומלאו בו את השקים. עד לשנת 1934 טחנו את הקמח בכוח המים, אך המים נתמעטו עם השנים, ומאז החלו להשתמש במשאבת סולר.