שביל העולים ביפו / תל אביב יפו

ציר הזמן

• המאה ה-19 ועד 1914 (העלייה הראשונה והשנייה):: נמל יפו משמש כנקודת הכניסה העיקרית לארץ ישראל. עולים מגיעים בסירות קטנות מהאוניות שעגנו בלב ים על המזח. סביב הנמל ובדרך המובילה ממנו צפונה מוקמים בתי אירוח, ששימשו תחנה ראשונה עבור העולים בדרכם למושבות או לירושלים.
• 1919-1923:: בשל הגידול במספר העולים לאחר מלחמת העולם הראשונה, מוקם בית העולים של הסוכנות היהודית ברחוב יפת 34. זהו מבנה מרכזי בציר השביל, בו קיבלו העולים סיוע ראשוני, חיסונים ומגורים זמניים.
• 1936-1939: בעקבות המאורעות, נמל יפו מושבת לעיתים קרובות עבור יהודים. הדבר מוביל להקמת נמל תל אביב (1936), ומרכז הכובד של העלייה מתחיל לנדוד צפונה, אך יפו נותרת סמל היסטורי.
• 1948:: עם סיום המנדט ושחרור יפו, נמל יפו חוזר לשמש כשער כניסה מרכזי לעשרות אלפי עולים ("עליית על כנפי נשרים", עולי אירופה ועוד). העולים צועדים מהנמל אל תוך העיר יפו, שמשנה את פניה והופכת לעיר יהודית ברובה.
• שנות ה-2000:: עיריית תל אביב יפו, במסגרת פרויקטים לשיקום יפו, מגדירה את המסלול מהנמל, דרך המדרכות ועד לרחוב יפת, כנתיב תיירותי והיסטורי. לאורך המסלול מוצבים שלטי הסבר ותצלומים היסטוריים המתעדים את רגעי הירידה והצעידה הראשונה על אדמת הארץ.