האנדרטה לחיילים והפרטיזנים היהודים ביד ושם / ירושלים

ציר הזמן

• 1953-1970: באוגוסט 1953 עם חקיקת "חוק יד ושם", מוגדר כי תפקידה של הרשות הוא להנציח לא רק את הקורבנות, אלא גם את "הגבורה של חיילים, מחתרות ופרטיזנים". עם זאת, בשני העשורים הראשונים, מרבית מאמצי הפיתוח בהר הזיכרון מתמקדים באוהל יזכור וברחבת גטו ורשה.
• שנות ה-60: המאוחרות : ארגוני הווטרנים (נכי המלחמה בנאצים, הפרטיזנים והחיילים המשוחררים בישראל) מפעילים לחץ ציבורי ממושך על הנהלת יד ושם ועל הממשלה בדרישה להקים גלעד ייעודי מונומנטלי שמדגיש את תרומתם של מיליון וחצי הלוחמים היהודים שחירפו נפשם במדי צבאות סדירים ובמחתרות ביערות.
• 1975-1981: הנהלת יד ושם, בשיתוף עם איגודי הלוחמים, מכריזה על תחרות ארצישראלית לעיצוב אנדרטת הלוחמים. בתחרות זו זוכה הצעתו המשותפת של הפסל והאדריכל הברוטליסט הנודע ברנרד (דב) פיינשטיין.
• 1979-1981: תהליך גיוס הכספים ותכנון המיקום באתר הושלם. הוחלט להקים את האנדרטה בנקודה אסטרטגית בהר, המשקיפה אל הנוף הפתוח של הרי ירושלים, כדי לספק מרחב המאפשר התייחדות לצד גאווה לאומית.
• 1982-1985: מתחילות העבודות הפיזיות על הרכבת המונומנט. המבנה מורכב משני אלמנטים פיסוליים מרכזיים מחומרים מנוגדים : גושי גרניט שחורים וגסים מונחים זה על זה במבנה המזכיר מנורת שבעת הקנים, אך קניה שבורים וקטועים סמל לשבר הנורא של השואה; ולהב פלדת אל-חלד, סכין מטאלית חדה וגבוהה הפורצת אנכית מתוך מרכז "המנורה" השבורה, ומסמלת את הלחימה, הנשק, וההתקוממות היהודית המזוינת.
• 27 באוקטובר 1985: האנדרטה נחנכת בטקס ממלכתי רב רושם במעמד נשיא המדינה חיים הרצוג, שרים, ראשי מערכת הביטחון ומאות לוחמים ווטרנים ענודי מדליות מכל רחבי העולם. על בסיס האנדרטה נחקק הפסוק : "לחיילים היהודים ולפרטיזנים שנלחמו במרצחים הנאצים"
• 9 במאי 1995: עם גלי העלייה הגדולים מחבר המדינות בשנות ה-90, הקהילה הווטרנית בישראל גדלה באופן משמעותי. האנדרטה הופכת לאתר הרשמי שבו מדינת ישראל, צה"ל ויד ושם מציינים מדי שנה ב-9 במאי את "יום הניצחון על גרמניה הנאצית".
• 2002-2005: במסגרת בניית המוזיאון השואה החדש של משה ספדיה, רחבת האנדרטה מונגשת מחדש באופן מלא, ונוספים אליה לוחות הסבר מפורטים בשפות שונות המציגים את נתוני הגיוס והלחימה היהודית בכל אחד מצבאות בעלות הברית.