ציורי הקיר בבית העם / כפר אוריה

ציר הזמן

• 1949-1950:: כפר אוריה, שעבר מספר גלגולי התיישבות ונחרב במלחמת העצמאות, מוקם מחדש כמושב עובדים על ידי עולים מצפון אפריקה (בעיקר ממרוקו) וניצולי שואה. הסוכנות היהודית מתחילה בתכנון ובנייה של מבני ציבור המרכזיים, ובראשם בית העם, שנועד לשמש כמרכז התרבות, האספות והאירועים של הקהילה הצעירה.
• 1953-1955:: מבנה בית העם נחנך במרכז המושב. בהשראת תנועות הפועלים והרוח החלוצית של אותם ימים, הוחלט לשלב במבנה הציבורי יצירת אמנות מונומנטלית שתשקף את ערכי ההתיישבות, העבודה העברית, מיזוג הגלויות וההגנה על הארץ. האמן מיכאל גרוס, שהתגורר ועבד בכפר אוריה באותם ימים (לפני שזכה לפרסום הבינלאומי שלו), מוביל את פרויקט ציורי הקיר.
• 1970-1990:: עם השנים, פונקציית התרבות המרכזית של בית העם דועכת לטובת טלויזיות פרטיות ונסיעות לעיר. המבנה נסגר בהדרגה, הופך למחסן ולול מאולתר בחלק מהזמן. חוסר המודעות לחשיבות האמנותית של הציורים מוביל לכך שחלק מהקירות נצבעים בסיד לבן, חלקם סופגים רטיבות קשה, פגעי מזג האוויר וונדליזם, וחלק מהציורים המקוריים נפגעים קשות או נעלמים תחת שכבות צבע.
• 2004:: עם מותו של האמן מיכאל גרוס (חתן פרס ישראל לשנת 2000), מתחילה התעוררות בקרב חוקרי אמנות, אוצרים והמועצה לשימור אתרים לגבי חשיבות העבודות המוקדמות שלו. מומחי שימור מזהים את הציורים המכוסים בבית העם בכפר אוריה כנכס לאומי בעל ערך היסטורי ואמנותי יוצא דופן.
• 2015:: ואילך : המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, בשיתוף עם מטה יהודה ותושבי המושב, יוזמים סקר מקיף ותוכנית אב לשימור מבני הציבור ההיסטוריים בכפר אוריה. משקמי אמנות מבצעים חשיפה מבוקרת של שכבות הצבע הישנות כדי לגלות מחדש את חלקי הציור המקוריים של גרוס, כחלק מחזון להפוך את בית העם המחודש למרכז קהילתי ותרבותי פעיל שיציג את סיפור במקום.