המתחם הטמפלרי / בבית לחם הגלילית

ציר הזמן

• 1906: קבוצת משפחות טמפלריות מהמושבה הגרמנית בחיפה, שחיפשו קרקע חקלאית נוספת עקב הצפיפות בחיפה, רוכשות את אדמות האזור.
• אפריל 1906: טקס הנחת אבן הפינה למושבה. היישוב תוכנן כ"כפר רחוב" (Strassendorf) גרמני קלאסי - רחוב ראשי אחד שמשני צדיו בתים רחבי ידיים עם משקי עזר.
• 1906-1910: בניית המבנים המרכזיים במושבה, בהם בתי מגורים מאבן כורכר וגגות רעפים אדומים, ומבני הציבור.
• 1912: חנוכת בית העם (Gemeindehaus) - המבנה המרשים ביותר במושבה, ששימש ככנסייה, אולם התכנסות ומרכז תרבותי, בראשו הותקן שעון שהובא מגרמניה.
• 1914-1918: המושבה משגשגת כמרכז חקלאי מודרני המספק תוצרת לצבא העות'מאני והגרמני. עם הכיבוש הבריטי, חלק מהגברים מגורשים למצרים כנתיני אויב, אך הם מורשים לחזור לאחר המלחמה.
• שנות ה-30: חדירת האידיאולוגיה הנאצית למושבות הטמפלריות. בבית לחם הגלילית קם סניף של המפלגה הנאצית, וחלק מהצעירים חוזרים לגרמניה כדי להתגייס לוורמאכט.
• 1939: הבריטים מכריזים על הטמפלרים כנתיני אויב. המושבה הופכת למחנה מעצר מגודר (גטו), והתושבים מורשים להמשיך לעבד את האדמה תחת שמירה.
• 1941-1944: פינוי מרבית הטמפלרים מהמושבה לאוסטרליה. במקום נשארת קבוצה קטנה של קשישים וחולים.
• 17 באפריל 1948: כוחות של ארגון ההגנה כובשים את המושבה במסגרת מבצע למיגור "כיסי" כוחות עוינים. אחרוני הטמפלרים עוזבים את המקום.
• 1948: הקמת מושב עובדים יהודי במבנים הטמפלרים המקוריים על ידי קבוצת פליטים מהשואה וחיילים משוחררים.
• שנות ה-50 עד ה- 90: המבנים הטמפלרים משמשים כבתי מגורים, רפתות ומחסנים עבור חברי המושב. השמירה על המבנים נעשתה מתוך צורך פונקציונלי ולא מתוך מודעות לשימור.
• שנות ה-2000 ואילך: פריחה תיירותית ומודעות לשימור. המושבה מוכרזת כאתר מורשת. בתים רבים עוברים שיפוץ יסודי תוך שמירה על המראה המקורי.
• היום: המתחם מהווה יעד תיירותי פופולרי. בית העם שופץ והפך למרכז מבקרים, והרחוב הראשי משמר את האווירה האירופית הייחודית של ראשית המאה הקודמת.