בריכת המים שכונת נחליאל / חדרה

ציר הזמן

• 1911-1912: ראשוני העולים מתימן מגיעים לחדרה ומתמודדים עם תנאי מחיה קשים ביותר ומחלות (במיוחד קדחת). השכונה מוקמת רשמית על אדמות שרכש הנדבן יצחק גולדברג עבורם. בשנים הראשונות, התושבים נאלצים להביא מים בחביות ובכדים מהבארות המרכזיות של המושבה חדרה, דבר שהקשה מאוד על פיתוח משקי עזר.
• שנות ה-20: בסיוע ועד המושבה חדרה וחברות יק"א/פיק"א, מוקמת בריכת מים מוגבהת (מבנה בטון) בשכונה כדי לאגור מים שנשאבו מבאר סמוכה. הקמת הבריכה והנחת קווי צינורות לבתים מאפשרות לתושבי נחליאל להפסיק את נשיאת המים הידנית ולפתח משקי עזר סביב בתיהם.
• 1936-1939: בתקופת המאורעות, שכונת נחליאל, שהייתה ממוקמת בפאתי חדרה, סובלת איומים ביטחוניים ויריות מצד כפרים ערביים באזור. בריכת המים הבנויה מבטון ונישאת לגובה הופכת לעמדת תצפית ושמירה אסטרטגית עבור מגיני השכונה ואנשי ה"הגנה", בשל היותה מבנה מבוצר יחסית המשקיף על הסביבה.
• שנות ה-50 וה-60: עם הפיכתה של חדרה לעיר והתרחבות תשתיות המים המרכזיות, בריכת המים השכונתית יוצאת בהדרגה משימוש פעיל כמקור המים הראשי. אספקת המים מועברת למערכת העירונית המודרנית והצינורות הגדולים של חברת "מקורות".
• שנות 2000 עד היום: בריכת המים ומבני ציבור ההיסטוריים של נחליאל זוכים להכרה כחלק מנתיב המורשת של העיר חדרה. בריכת המים עומדת כגלעד ארכיטקטוני המספר את סיפור התעקשותם של בני העדה התימנית להכות שורש במושבה למרות הקשיים הפיזיים והכלכליים.