וויה דולורוזה (דרך הייסורים) / ירושלים

ציר הזמן

• שנות 30-33:: לספירה (משוער) : ישוע מנצרת נשפט, מורשי ומוצא להורג בצליבה בירושלים על ידי השלטון הרומי. על פי המסורת הנוצרית, זהו המסלול שבו צעד מנתיב משפטו ועד גבעת הגולגולתא (הקבר הקדוש).
• המאה ה-4:: לאחר הפיכת הנצרות לדת האימפריה, נבנית כנסיית הקבר. מתחילים להתפתח מנהגי תהלוכות דתיות בירושלים.
• המאה ה-5-6:: נערכות תהלוכות רשמיות ב"יום שישי הגדול", אך הן צועדות במסלול שונה לחלוטין מזה של היום - הן החלו מהר הזיתים,עברו דרך הר ציון, ומשם הגיעו לכנסיית הקבר.
• המאה ה-12-13 (התקופה הצלבנית):: עם הקמת ממלכת ירושלים הצלבנית, חל שינוי משמעותי. הצלבנים מתחילים מלסמן תחנות ספציפיות הקשורות לשבועות האחרונים בחיי ישוע, והמסלול מתקרב גיאוגרפית לאזור הנוכחי (מצפון) העיר דרומה (ומערבה). תקופה זו מולידה את המושג "ויה דולורוזה" התחנות הראשונות מתחילות לקבל צורה רשמית, אם כי מספרן ומיקומן עדיין לא היו קבועים.
• 1342:: מוקם "המשמר הפרנציסקני של ארץ הקודש (Custodia Terrae Sanctae). הנזירים הפרנציסקנים הופכים לאחראים על שימור האתרים הקדושים וממסדים את התהלוכות בדרך הייסורים.
• המאה ה-16 (ראשית התקופה העות'מאנית):: נקבע המתווה הכללי של הרחובות כפי שהוא מוכר כיום. מספר התחנות עדיין משתנה (נע בין 7 ל-18 תחנות שונות בהתאם למסורות מתחרות).
• המאות ה-17-19 (התקופה העות'מאנית המאוחרת):: בהשפעת מנהגים שהתפתחו באירופה (שם הקימו "תחנות הצלב" מדומות בכנסיות), יוצא במאה ה-17 המודל של 14 תחנות קבועות בחזרה לירושלים. במאה ה-19 התחנות מקובעות סופית במיקומן הנוכחי
• ברחובות העיר העתיקה:: תחנות 1-9 לאורך רחוב ויה דולורוזה רחוב ח'אן א-זיית. ; תחנות 10-14 בתוך מתחם כנסיית הקבר הקדוש.
• 1880 ואילך:: נבנות או משופצות רוב הקפלות והכנסיות המציינות את התחנות השונות (כמו כנסיית ההלקאה כנסיית כפיית הצלב).
• המאה ה-20 ועד ימינו:: מהתקופה המנדטורית והשלטון הירדני : המסלול הופך לאתר תיירות עולמי מרכזי, המנוהל בסטטוס קוו מורכב בין העדות הנוצריות השונות. כיום, מדי יום שישי (ובייחוד במהלך חג הפסחא) נערכת לאורך המסלול התהלוכה הפרנציסקנית המסורתית, המושכת אליה אלפי מאמינים ומנציחה מסורת בת מאות שנים של זיכרון והליכה בנתיב הייסורים.