ישיבת בני עקיבא / כפר הראה

ציר הזמן

• 1939: הרב משה צבי נריה מגיע לכפר הרואה יחד עם קבוצה של 13 בחורים (הנמנים על "שבט איתן" של תנועת בני עקיבא). הבחורים התגוררו בצריפים ובמבנים ארעיים של המושב, ולמדו בבית הכנסת המקומי. המוטו המרכזי היה שילוב של תורה ועבודה חקלאית, ללא לימודי חול.
• 1940: הרב שאול ישראלי (אז רבה של כפר הרואה) מצטרף לצוות ההוראה ומסייע בעיצוב דמותה הלמדנית של הישיבה., נחנך מבנה קבע ראשון ללימודים, והישיבה מתחילה לקלוט תלמידים מכל רחבי הארץ.
• שנות ה-40 המוקדמות: הרב נריה יוצא למסעות בסניפי בני עקיבא ברחבי הארץ כדי לשכנע הורים ובני נוער להצטרף לישיבה. הישיבה הופכת למוקד המושך אליו את העילית של הנוער הדתי-חלוצי.
• 1948: תלמידי הישיבה ובוגריה משתלבים במערכה על הקמת המדינה. רבים מהם משרתים בפלוגות הדתיות של ההגנה והפלמ"ח ובחטיבות הלוחמות, וחלקם נופלים בקרבות.
• שנות ה-50: בעקבות לחץ של הורים ודרישות המציאות במדינה בצעירה, הישיבה עוברת שינוי מבני דרמטי ומכניסה באופן רשמי לימודי חול (לבגרות) בשעות אחה"צ, לצד לימודי הקודש בבוקר. צעד זה סלל את הדרך למודל "הישיבה התיכונית" המוכר כיום.
• 1953: בהשראת מודל כפר הרואה וביוזמת ראשיה, מוקמת ישיבת כרם ביבנה. בוגרי כפר הרואה מהווים את הגרעין המייסד של מסלול ה"הסדר" המשלב שירות צבאי ולימוד תורה.
• שנות ה-60-70: ישיבת כפר הרואה משמשת כ"ספינת האם"שממנה צומחת רשת ישיבות בני עקיבא ברחבי הארץ. הרב נריה הופך לראש הרשת ומלווה הקמת עשרות ישיבות ואולפנות. הרב נריה נפטר, מי שהיה הרוח החיה, המנהיג והמחנך הראשי של הישיבות במשך למעלה מחמישה עשורים. הנהגת הישיבה עוברת לתלמידיו וממשיכי דרכו.
• המאה ה-20: הישיבה מתאימה את עצמה לאתגרי הדור הנוכחי. לצד שימור המורשת החלוצית והתורנית, מפותחות בה מגמות טכנולוגיות ומדעיות מתקדמות, תוך שיפוץ וחידוש קמפוס הישיבה ההיסטורי בכפר הרואה.